<h1>כל בו הלכ' מוריד הטל ומוריד הגשם סימן נ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מנהג שמתחילין לומר מוריד טל ביום ראשון של פסח, ומשיב הרוח ומוריד הגשם במוסף יום שמיני של חג. והטעם כדי שיצאו כל המועדות בטל. ולפיכך מתחילין ביום ראשון של פסח, ואין מפסיקין מלאמרו עד יום שמיני של חג שהוא יום אחרון, לפי שהטל הוא סימן ברכה לעולם. ובירושלמי אומר יתחיל מבערב, ומשני לית כל עמא תמן. פירוש ויתחיל לומר מוריד הטל בערבית יום ראשון של פסח, ומשני לית כל עמא תמן, כלומר שלא ידעו כל העם בהזכרה זו, לפי שאינם בבית הכנסת בערבית. ואומר עוד ויתחיל בתפלת יוצר, ומשני אף הוא סבור שהזכיר מבערב, וכיון דחזו ליה שלא הזכיר ביוצר, יודעין שלא הזכיר מבערב, שכיון שהתחיל להזכיר אינו פוסק. ומתפלת מוסף של יום שמיני עצרת עד תפלת מוסף של יום ראשון של פסח אומר משיב הרוח ומוריד הגשם. וזהו שאמרו ז"ל מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ושאלה בברכת השנים, שאומר ותן טל ומטר לברכה במקומות היבשים שצריכין להם מאד מששה במרחשון ואילך, ומקומות הלחים שאין להם צורך מים כל כך שואלין בששים בתקופה. והר"ש ז"ל כתב וז"ל ולענין שאלת המטר חזינן דמאן דסבירא ליה מאי גולה כל הגלות, כיון דזמן קצוב הוא עד ששים בתקופה, אפילו היכא דמצטריך עלמא למטרא קודם זה הזמן אין שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים, אלא שואלין בשומע תפלה. ואפילו בתקופת תמוז אי מצטרכי מטרא כיחידים דמי, ובשומע תפלה. וכתב הר"מ נ"ע שיש בירושלמי שאלה ששים יום מעת לעת, כגון אם נפלה תקופה בלילה ימנה ששים יום מעת לעת מאותה לילה, ובאותה לילה של ששים יום יאמר שאלה. והוא הדין אם נפלה ביום, שלא יתחיל כי אם ביום. והר"ף ז"ל כתב מיהו כיון דקיימא לן כר' יוסי דאמר יום תקופה מתחיל החשבון, א"כ מתחיל התקופה בחצי היום, מכל מקום אומר שאלה בליל ששים מן התקופה, ויום ששים מתחיל המנין. ואמרו ז"ל לשון הזכרה בתחיית המתים ולשון שאלה בברכת השנים, לפי שברכת תחיית המתים אינה רק הזכרת גבורות השם יתב', ולפיכך נופל עליו לומר בה מזכירין, אבל ברכת השנים היא שאלת הצרכים, לפיכך נופל בה לשון שאלה. וכבר ביארנו בהלכות תפלה דין טעה ולא הזכיר באר היטב.
